זה היה ליל קיץ חם,צעדתי ברחובה הראשי של פסגת זאב.מרחוק ראיתי שניגשים אליי שני תלמידים שלי לשעבר,בחורים חמודים וספורטאים מוכשרים שעברו להתאמן במועדון גדול ששם דגש על bjj תחרותי.שמחתי מאוד לראות אותם לאחר שלא ראיתי אותם תקופה ארוכה.דיברנו קצת ואחד מהם סיפר לי על הצלחותיו כמתחרה בזירת הBJJ המקומית והבינלאומית, והאחר סיפר לי על כך שהוא מתכונן לגיבושים בצה"ל.חברה באמת טובים אין מה לומר.תוך כדי השיחה הם סיפרו לי שכמה דקות לפני שהגעתי,הם היו עדים למקרה בו חבורת צעירים ערבים הטרידו נערה יהודיה וגם תקפו בחור שישב בקרבת מקום."נו ומה עשיתם?" שאלתי,"קראנו למשטרה" אמר אחד והשני הוסיף :" התקשרתי לאבא שלי והוא זה שבא ו"הרגיע" את הערבים.." "איך לא התערבתם?" שאלתי,"אתם הייתם מפרקים אותם" ..התשובה שלהם היתה:"פחדנו שיש להם סכין".המשכנו לשוחח מעט,איחלתי להם בהצלחה ונפרדנו לשלום.
המקרה הזה נתן לי סוג של אישור על משהו שכבר הרבה זמן ישב לי בראש.אימון בספורט לחימה לצורך הבאת הישגים (תארים,גביעים,מדליות) זה דבר מהנה מאוד (אני עצמי הייתי מכור ופאנאט של אימון והדרכת BJJ תחרותי,ואפילו זרוקות לי במגירה כמה מדליות שמאחוריהן יש זכרונות נעימים יותר ופחות…),אך הוא לא מכין את המתאמן למצבים בהם יצטרך להגן על עצמו או על סביבתו.בחירתם של אותם בחורים לנהוג כפי שנהגו,היא בעייתית ונובעת מהאשליה שנותנים לך אימון בספורט לחימה והצלחה בתחרויות.מישהו יכול להיות מדליסט תותח בג'יו ג'יטסו,בטאקוונדו,בקראטה,בג'ודו,לוחם mma מצליח,אבל אם הוא לא עבר אימון מתאים למצבי רחוב,אימון שמתאים לאווירה לא סטרילית,אימון שמדמה עימות מול מספר תוקפים או אימון כשיש סכין בתמונה,הוא עלול להיות בבעיה.כניסה לעימות במצבים כאלה היא אכן מסוכנת,אבל אם אתה מתאמן ומשקיע כל כך הרבה זמן,אנרגיה וכסף באימוני לחימה ובסופו של דבר אתה חושש מלהתעמת או להתערב כשאתה עד למקרה דומה למתואר כאן,ואתה גם לא לבד אלא עם עוד חבר ושניכם אתלטים בריאים וחזקים,אז מה שווה המדליות, צבע החגורה שלך וכל טכניקות הלחימה שאתה יודע לבצע?
החברה האלה לא אשמים.טירוף הגראפלינג והbjj לוקח כבן ערובה מיליונים ברחבי העולם וגורם להם לחשוב (לחלקם לפחות) שבגלל שהם יודעים בריחי רגליים מתוחכמים,חניקות כאלה ואחרות ושלל מהלכים וירטואוזים,הם יודעים להילחם.שימת הדגש רק על ג'יו ג'יטסו תחרותי מביאה למצב שספורטאי כזה יבחר לא להיכנס לעימות או שישתמש בכלים לא נכונים גם שהמצב לא מורכב ואין סכנה ממשית ומיידית.
אז מה עושים?
לא צריכים להפסיק להתאמן בbjj,ממש לא.אבל כדאי מאוד (וכך אני נוהג עם תלמידיי):
1)לשלב אימוני סטרייקינג:
mma,איגרוף,איגרוף תאילנדי,קיקבוקסינג,קראטה,כדי לדעת להכות מהר וחזק ולדעת להילחם בטווח רחוק.
2)לתרגל טכניקות ג'יו ג'יטסו להגנה עצמית(שחרורים מחניקות חביקות אחיזות,הפלות ועבודה מול תוקף עם נשק,טכניקות השתלטות ריתוק וריסון ושימוש בנשק סביבתי) כחלק משגרת האימונים,או בסדנאות ייעודיות.
3)לתרגל סימולציות של מצבים שעלולים לקרות ברחוב,בכביש,בבית הספר וכו'
4)לנטוע בתלמידים אומץ ואמונה בעצמם ומצד שני ללמד התנהגות מונעת.
5)לשאת נשק למי שעומד בקריטריונים ולפי מה שמתיר החוק במדינה.
אנחנו לא מנסים להיות גיבורים אבל אנחנו לא רוצים לחיות בתחושת פחד והשפלה.לצערנו, אנחנו חיים עם אוכלוסיה שכל הזמן בודקת אותנו,מנסה אותנו ונותנת לנו כבוד רק אם אנחנו מכבדים את עצמנו ולא מורידים את הראש.